לפני כמה ימים יצא לי לסיים סדנה בצפון הארץ, ולפני שנסעתי חזרה, נשארתי לדקות הראשונות של הסדנה שהתחילה אחרי.
ראיתי שמעביר הסדנה שאחרי טועה בשלוש טעויות נפוצות שטועים בהן רבים. סיכמתי לעצמי תובנות ואני משתף אתכם בהן:
-
- יש לנו נטייה לעמוד מול קבוצה ולהתחיל ברשימת הסברים או בהקראת שמות. בין אם מדובר במפגש ראשון ובין אם מדובר בהסברים על הפעילות המתקיימת, רשימת ההסברים הזו גורמת למשתתפים להשתעמם ולהרגיש שהם יודעים לקראת מה הולכים. במקום רשימת הסברים ארוכה – הוא היה צריך להפתיע. להתחיל בסיפור, תרגיל כלשהו או רגע של שקט. אחר כך, אפשר כמובן, להקריא שמות או תקנון.
- הוא עמד והתחיל מלדבר על עצמו. סיפר איך קוראים לו, מה קרה לו בדרך ועוד פרטים שהוא חשב שיעניינו מישהו. אבל העיניים שלהם נכבו. מה היה נכון? לשמור את המידע הזה לאמצע הסדנה. המשתתפים ישמרו על קצת סקרנות, ואתם תתפסו את תשומת הלב שלהם ישר בפתיחהה. כי הם ודאי יהיו יותר מרוכזים אם נדבר עליהם ולא על עצמנו. לפחות בפתיחה.
- אל תתחילו בהרצאה ארוכה, או בסיפור ארוך. שתפו את המשתתפים. ככה תוכלו להבין את המקום שלהם, הם יתחברו לפעילות ולשיעור. המעביר בסדנה שראיתי היה יכול להתחיל בסבב רגיל, עם שאלה או מילה להתייחסות, או לחילופין יכול היה לבחור את אחת האפשרויות מתוך ערכת שבע דקות לפתיחת סדנה של מרכז שלבים.
